כינוס נכסים הוא מונח כולל למגוון סעדים אשר אופיים, תכליתם ותוכנם המשפטיים משתנים בהתאם להקשר החקיקתי שהם מופיעים בו ובהתאם לסוג הנכסים שהכונס מופקד עליהם.
תפקיד הכונס מופיע, בין היתר, בדברי החקיקה הבאים: תקנות סדר הדין האזרחי, חוק ותקנות ההוצאה לפועל, חוק ותקנות בית המשפט לענייני משפחה, חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי, פקודת החברות, חוק הפטנטים, חוק עוולות מסחריות, חוק האפוטרופוס הכללי ועוד.
המיוחד בהליכי הכינוס הוא שבכולם מתמנה אדם מטעם בית המשפט או "רשות מוסמכת אחרת" לביצוע משימות שונות וסמכויותיו מתגבשות בעת מינויו לפי הפעולה הנדרשת. לעיתים תפקידיו של הכונס מוגבלים לעניין אחד (כגון מכירת דירת מגורים של בני זוג בהליך גירושין או מימוש משכנתא בהליכי הוצאה לפועל) ולעיתים תפקידו של הכונס מורכב וממושך, כגון במקרה שעליו לבצע פעולות ניהול להשלמת פרויקט בנייה.
נהוג לאפיין את מינוי כונס הנכסים כהליך "חמור" או "מרחיק לכת". זאת משום שבמהותו מבצע כונס הנכסים פעולות של השתלטות וניהול נכסים לשם מימוש חוב או לשם הבטחת ביצועו של פסק דין. בכך מפקיע כונס הנכסים את השליטה בקניינו של אדם, וברור לגמרי שפעולה כזו תעשה רק במקרים בהם יש צורך מיוחד. במקרים אלה עורך בית המשפט איזון בין זיקתו של החייב לקניינו וזכותו להליך תקין לבין זכותו הקניינית של נושה המנסה לגבות חוב בלא הצלחה או זכותו לביצוע ראוי של פסק דין.
הדין מאפשר למנות כונס נכסים במסגרת תביעה אזרחית, כאשר המקרה הנפוץ יותר הוא מינוי כונס נכסים זמני לפי תקנה 111 לתקנות סדר הדין האזרחי. המקרה הנדיר יותר הוא מינוי כונס כסעד עיקרי וקבוע.
כונס נכסים זמני ממונה ע"י בית המשפט בדרך כלל לבקשת התובע בתביעה אזרחית. המבקש צריך לעמוד לא רק בתנאים הכלליים של בקשה לסעד זמני (עילת תביעה לכאורה; מאזן הנזקים שייגרמו למבקש אם לא יינתן הסעד הזמני אל מול הנזק שייגרם אם יתקבל הסעד הזמני; תום לב של המבקש והיעדר שיהוי בהגשת הבקשה) אלא צריך גם להראות כי מתקיימים שני תנאים נוספים:
(1) קיים חשש ממשי לפגיעה ניכרת בערכם של הנכסים או ביכולת מימושם או חשש לכך שהנתבע או אדם אחר מטעמו עומד להעלים את הנכסים או להשמידם או כי הנכסים הופקו תוך ביצוע המעשה או המחדל נושא התביעה או שימשו לביצועו;
(2) כי אי-מתן הצו יכביד באופן ממשי על ביצוע פסק הדין.
אם כן, על המבקש למנות כונס נכסים זמני מוטלת משימה לא פשוטה בכלל, בלשון המעטה. אם בקשה כזו תצליח, בית המשפט רשאי להסמיך את הכונס לבצע פעולות משמעותיות ורחבות היקף שמהותן לאפשר לכונס לנהוג בנכסים כמנהג בעלים: לחפש ולאתר את מקום הימצאם של הנכסים; לתפוס נכסים, להחזיק בהם, לשמור עליהם, לנהלם ולהשביחם; לצלם או להעתיק מסמכים אלקטרוניים; להפעיל לגבי הנכסים כל סמכות, כוח או זכות הנתונים לבעל הנכסים או למחזיק בהם (כולל ניהול הליכים משפטיים בקשר אליהם); למנוע מאנשים לבצע פעולות העלולות להפריע או לעכב את פעילות הכונס ועוד.
המקרה הנדיר והחריג ביותר הוא כאשר תובע מבקש במסגרת תביעה אזרחית למנות כונס נכסים קבוע וזאת כסעד עיקרי ולא זמני. המסגרת המשפטית לכך הוא סעיף 75 לחוק בתי המשפט, המקנה לבית המשפט הדן בעניין אזרחי סמכות רחבה להענקת סעדים שונים בהתאם לשיקול-דעתו.
בעוד שמטרת מינוי כונס נכסים זמני הוא לנקוט אמצעים לשמירה ולניהול של רכוש עד לבירור המחלוקת בין בעלי הדין, ייעודו של כונס נכסים הממונה כסעד עיקרי הוא לשמש אלטרנטיבה להליכי הוצאה לפועל, דהיינו "הוצאה לפועל מן היושר".
מקורו של הליך זה הוא בדיני היושר מהמשפט המקובל האנגלי והוא יינתן בעיקר במקרים בהם המבקש יצליח להראות כי הליכי האכיפה בהוצאה לפועל לא יהיו יעילים. פסק הדין המרכזי שדן בסוגיה זו הוא פסק הדין של בית המשפט העליון בע"א 447/92 רוט נ' אינטרקונטיננטל קרדיט קורפריישן.
ניתן לבקש מינוי כונס נכסים קבוע לא רק לאחר פסק דין אלא גם מראש, כסעד עיקרי וקבוע במסגרת כתב התביעה.
עו"ד יונתן פרידמן, מנהל מחלקת הליטיגציה של משרדנו, מונה לפני מספר חודשים ע"י בית המשפט המחוזי ככונס נכסים על קרקע בשווי של 100 מיליון ש"ח לצורך הבטחת פירעון חוב של כ-5 מיליון ש"ח, וזאת לאחר שסעד זה התבקש מראש בכתב התביעה. התביעה התקבלה, על מלוא סעדיה. על פסק דין זה הוגש ערעור לבית המשפט העליון, אשר מטופל אף הוא ע"י עו"ד יונתן פרידמן.
האמור לעיל הוא בגדר מידע כללי וחלקי בלבד ואין לראות בדברים משום מתן ייעוץ משפטי או חוות דעת משפטית. כל מקרה צריך להיבחן לגופו והדברים עשויים להשתנות בהתאם לנסיבות של כל מקרה ומקרה.
