במסגרת החלטה חדשה של בית המשפט המחוזי בחיפה (ת"א 10351-04-22) נחסמה דרכם של תובעים להגיש הקלטות שיחות ותמלולים שלהן. זוהי עלולה להיות ההחלטה שתגזור את גורלה של התביעה במקרה הזה.
למה זה קרה ואיך להימנע?
התובעים צירפו את ההקלטות והתמלולים לכתב התביעה ואפילו הגישו אותם לבית המשפט בקדם המשפט. אלא שבהמשך ההליך בית המשפט הורה על הגשת ראיות בדרך של תצהירים. מסיבה לא ברורה ההקלטות והתמלולים לא צורפו לתצהירים, אף שהוגש תצהיר עדות ראשית של החוקר הפרטי שביצע את ההקלטות.
במהלך הליך ההוכחות בית המשפט הבהיר שמסמכים שלא צורפו לתצהירים לא ייחשבו כראיות בתיק ולכן לאחר מכן התובעים הגישו בקשה לצירוף הראיות. בית המשפט דחה את הבקשה משום שמדובר בראיות שהיו בידי התובעים כבר מתחילת הדרך ולא הוגשו; וכי במסגרת ההוכחות הצד השני חקר את העדים על בסיס הראיות הקיימות ולא חקר בנוגע לחומרים שטרם הוגשו כראיות.
לכן, לעמדתו, אם בית המשפט יתיר בשלב כל כך מתקדם להגיש את הראיות – הדבר יסרבל את ההליך ויחזיר אותו לאחור.
בית המשפט בהחלטתו ציין שהוא מודע לכך שההחלטה עלולה לגזור את גורל התיק אולם הוא מצא שיתר השיקולים גוברים על שיקול הרלבנטיות ונחיצות הראיות.
אז איך נמנעים?
אם בית המשפט קבע שהראיות יוגשו בתצהירים – מצרפים את כל החומרים שבדעתכם להגיש כראיות לתצהירים, בהתאם לדיני הראיות (ויש הרבה כללים לעניין הזה, בפוסט אחר).
ואם נקבע שהראיות יישמעו בעל פה – אין שום ברירה אלא להגיש את כל הראיות באמצעות העדים, כל עד עם הראיות שניתן להגיש דרכו ובאמצעותו.
למען הסר ספק – טעויות מסוג זה קורות גם לליטיגטורים מנוסים ולכן אין שום ברירה אלא להמשיך וללמוד כל יום ולהשתפר. זוהי אבן יסוד בתפיסה המקצועית של שותפי המשרד.
האמור לעיל הוא בגדר מידע כללי וחלקי בלבד ואין לראות בדברים משום מתן ייעוץ משפטי או חוות דעת משפטית. כל מקרה צריך להיבחן לגופו והדברים עשויים להשתנות בהתאם לנסיבות של כל מקרה ומקרה.
