שימוש בפרופילים פיקטיביים ברשתות החברתיות הפך לתופעה נפוצה בשנים האחרונות. בחלק מהמקרים מדובר ב"בוטים" שמיועדים להטות את דעת הקהל לשם קידום אינטרסים פוליטיים או כלכליים ואפילו לשם הפצת Fake News.
אולם, בחלק מהמקרים מדובר באנשים, בשר ודם, אשר מעוניינים להישאר אנונימיים ברשתות החברתיות על מנת לפרסם ולהגיב באופן חופשי. לפני 13 שנה, בפרשת מור (רע"א 4447/07) קבע בית המשפט העליון כי השמירה על אנונימיות ברשת משרתת תכליות חשובות של חופש הביטוי וכי האנונימיות מהווה נדבך חשוב בזכות האדם לפרטיות ובזכותו "להיעזב לנפשו".
על אף שקיימים אנשים רבים שעושים שימוש לגיטימי בפרופילים פיקטיביים ברשתות חברתיות, אנשים רבים מנצלים לרעה את האנונימיות ברשת על מנת לפרסם פרסומים דיבתיים ופרסומי לשון הרע כלפי אנשים אחרים, פרסום ביקורות שליליות פיקטיביות כלפי עסקים מתחרים וכד'. אותם אנשים פועלים כך משום שהם סבורים שלא ניתן יהיה לזהות אותם ולפיכך לא ניתן יהיה להגיש נגדם תביעה בבית המשפט בגין העוולות שביצעו.
בפרשת מור הביע בית המשפט העליון את דעתו הברורה כי יש להסדיר את המסגרת הדיונית המתאימה לעניין זה באמצעות חקיקה. ואכן, במשך השנים הוגשו מספר הצעות חוק בעניין זה (למשל הצעת חוק של ח"כ מאיר יצחק-הלוי שהוגשה בדצמבר 2021 לתיקון חוק איסור לשון הרע). יחד עם זאת, עד כה לא נחקק ההסדר החקיקתי הנ"ל.
בנסיבות אלה, במשך השנים בתי המשפט השונים לא נותרו אדישים לוואקום משפטי זה ויצרו מסגרת דיונית על מנת שלא להפוך את האנונימיות ברשת לעיר מקלט לביצוע עוולות.
אז במה מדובר? נוצרה פרקטיקה במסגרת מי שבוצעה כלפיו לכאורה עוולה פונה לבית המשפט ומבקש כי יינתן צו נגד הרשת החברתית לשם חשיפת פרטי משתמש בסיסיים (מידע המכונה BSI). לאחר מכן הרשת החברתית פונה למשתמש הרלבנטי, מיידעת אותו על הגשת התביעה, מספר התיק בבית המשפט, הצו המבוקש, ועל זכותו להתנגד לצו בתוך פרק זמן קצר.
במקרים רבים המעוול (לכאורה) אינו משיב לצו וכתוצאה מכך ניתן הצו כמבוקש. צווים מסוג זה התבקשו (וניתנו) כלפי Facebook, Google ולפני כשבועיים גם כלפי רשת TikTok. אין מן הנמנע כי במקרים המתאימים יינתנו צווים שכאלה גם כלפי רשתות אחרות, למשל Twitter.
צו נוסף שניתן לבקש מבית המשפט הוא כי הרשת החברתית תמסור למבקש מידע האם לאדם מסוים בו הוא חושד כאחראי לפרסום הפוגעני יש זיקה לחשבון הפיקטיבי ממנו בוצע הפרסום. גם צווים מסוג זה ניתנו ע"י בתי המשפט השונים.
דרך אחרת שעומדת בפני אדם שנפגע מפרסום פוגעני היא לבקש חשיפת פרטי משתמש בסיסיים במסגרת בקשה לגילוי מסמכים, וזאת במקרה שבו הרשת החברתית הינה צד להליך המשפטי. במקרה אחד נתבעה Facebook על אי-הסרת הפרסום הפוגעני ואי-חסימת המשתמש משימוש ברשת. בית משפט השלום נעתר לבקשה לחשיפת ה-BSI של המשתמש. בקשת רשות ערעור על החלטה זו נדחתה ע"י בית המשפט המחוזי (רע"א 43901-10-19).
יצוין, כי ככל שמדובר בפרסום פוגעני העולה לכדי עבירה פלילית, עומדת לנפגע הזכות להגיש תלונה במשטרה.
לסיכום, לנפגע מפרסום פוגעני "אנונימי" ברשתות חברתיות עומדות מספר אפשרויות כדי להתחקות אחר המעוול ולמצות מולו את הדין, אולם גם דרכים אלה יכולות בסופו של דבר להוביל למבוי סתום.
האמור לעיל הוא בגדר מידע כללי וחלקי בלבד ואין לראות בדברים משום מתן ייעוץ משפטי או חוות דעת משפטית. כל מקרה צריך להיבחן לגופו והדברים עשויים להשתנות בהתאם לנסיבות של כל מקרה ומקרה.
